אבני דרך בחיי
נולדתי בשלהי מלחמת סיני , את ילדותי העברתי בכפר הנוער בן שמן , שם קיבלתי את הערכים לאדם ולאדמה ,
בגופי ובנשמתי וברוחי הוטמעו ונטמעו אהבת הארץ , שמירה על המולדת ,
נטיעת שתילים ולתור את המסלולים הנפלאים בארצנו היפה
בצבא הייתי לוחם , ונתתי למדינה את חיי בנאמנות אין קץ.
פעמיים נפצעתי, וחזרתי לחזית , כל חיי לחמתי בחזיתות שונות , ובכולן ניצחתי !!!! הרחוב היה לי לבית , וגם בית ספר של החיים
. ומשם קיבלתי תובנות על החיים .
מסלולים רבים עשיתי בעולם , טיילתי במקומות קסומים ואקזוטיים ,
אבל תמיד חזרתי באהבה ובערגה רבה למסלולים האהובים של הארץ בה נולדתי .
כל דרך, מסלול, בארץ אהבתי, עבורי הוא עולם ומלואו . ההליכה במסלולים שוב ושוב
היא לחזור תמיד לאישה נאהבת ונחשקת אותה לא ראיתי זה זמן רב ועתה אני שב אליה ממרחקים.
במשך חיי עד כתיבת שורות אלה ביקר אותי המוות שלוש פעמים . ומתוך זה חדרה לתודעתי עד כמה חיינו זמניים ואנו צריכים
וחייבים לנסות למצות את החיים . תחיו כאילו אין מחר , תחיו כאילו היום הוא יומכם האחרון עלי אדמות .
מתוך כל המסלולים שחוויתי בחיי הגעתי לתובנות והתחברות אל בורא עולם , אל עצמי והסובבים אלי …..
לכם אוכל רק לומר אל תגידו מחר , פן יהיה מאוחר . אל תאמרו כשהייתי צעיר טיילתי. טיילו והיו צעירים
שלכם ובשבילכם באהבה
איציק טהורי