לב אחד עם אחד

לעם ישראל,

את רוב שנות חיי אני מבלה באבל על הקרובים לי. חברים מהצבא, הורים, חברים ממקומות עבודה …..חי ונושם את החיים בצל המוות.

זיכרונות מהעבר, ייאוש מול תקווה, צחוק מול בכי . חיים שהיו ואינם.

גם החיים לעיתים הם מוות מתמשך. ואת זה יודעים רבים שקרוביהן נפלו.

הלב שלי כבד מצער, והמילים נראות לא מתאימות לבטא את הצער והאמפתיה העמוקים שאני חש כלפי כולכם. המעשה הנורא שלקח את יקיריכם, גרם לכאב והפיץ פחד בלב האומה שלנו, הוא מעבר להבנה. ברגעים כאלה, המילים נופלות לעתים קרובות, אבל אני מקווה שהן יכולות להציע קצת נחמה ונחמה.

כוח נמדד לעתים קרובות לא לפי היעדר כאב, אלא לפי היכולת הקולקטיבית שלנו לסבול, לתמוך ולבנות מחדש. אנחנו, עם ישראל, תמיד קמנו מאפר המצוקה, שואבים כוח זה מזה ומההיסטוריה המשותפת של החוסן שלנו. האחדות שלנו הייתה המגדלור שלנו בלילות האפלים ביותר, המגן שלנו מפני הסערות הקשות ביותר.

למשפחות הנופלים, אני יכול רק להתחיל לדמיין את עומק הכאב שלכם ואת משקל החלל שנותר מאחור. יקיריכם נלקחו מכם בצורה בלתי נתפסת, והעם כולו מתאבל אתכם. אנא דעו כי זיכרונותיהם לנצח ייחרטו בליבנו, ומורשתם תישאר חלק בלתי נפרד ממרקם האומה שלנו. אני ושאר האומה עומדים דום מחזיקים את ידיכם , משתתפים בצערכם , ונשבעים לזכור ולכבד את יקיריכם, תמיד.

כשאנו מנווטים את התקופה הזו של אבל וייסורים, הבה נזכור שהכוח הקולקטיבי שלנו טמון באחדות שלנו, באמפתיה המשותפת שלנו ובמחויבות הבלתי מעורערת שלנו זה לזה. נתאבל, נזכור, אבל הכי חשוב, נתמיד. ביחד, נמצא דרך לרפא, לבנות מחדש ולהתוות דרך קדימה,

חזקה ומאוחדת מתמיד.

זכרו, אנחנו חזקים. חזקים יותר מכל כוח שמבקש להפיל אותנו. ויחד, ננווט את הסערה הזו, יד ביד, מלב אל לב.

בסולידריות, בצער ובתקווה

יהי רצון שזיכרונות הנופלים יהיו ברכה, ושכולנו נמצא נחמה בחיבוק האומה שלנו.

באהדה וסולידריות עמוקה ביותר,

איציק