נגד כל הסיכויים הקרב על צדק וגאולה
השנה 2011 חודש נובמבר .
ושוב אני על פרשת דרכים בלתי אפשרית, בלתי מתפשרת, מוצא את עצמי נאבק על חיי
במעמקי הייאוש שלי, היכן שצללי התבוסה נראו גדולים, מצאתי את עצמי עומד על פרשת דרכים. החיים הטילו בי את המכות הקשות ביותר, והנה אני, משולל מכל מה שהיה יקר לי. בת זוגתי לשעבר, נאבקת בי עם אחד מעורכי הדין הטובים בארץ, מנהלת נגדי מלחמה משפטית, קרב אליו לא הייתי מוכן לחלוטין. ללא כסף כדי להבטיח את היועץ המשפטי שלי, התבוננתי בחוסר אונים כשהסכסוך מתפתח, נוטה ללא רחם לטובתה
פסק הדין היה מהיר לא פחות אכזרי. איבדתי הכל. הבית, שהיה יותר מסתם קירות וגג אלא מקדש של זיכרונות וחלומות, נקרע מאחיזתי, נמסר לידי כונס נכסים . בפעם השלישית בחיי, מצאתי את עצמי חסר בית, נסחף בים של אי ודאות. אולם הפעם, הצלקות של קרבות העבר שלי הכבידו מאוד על נשמתי. המפגשים שלי עם המוות, שהתרחשו לא פעם אלא שלוש פעמים, הותירו סימנים בל יימחקו, תזכורת מתמדת וכואבת לשבריריות החיים.
זה היה ברגע זה של שממה מוחלטת, כאשר להבות התקווה נראו כמעט כבויות, עשיתי צעד שישנה את מהלך גורלי. באקט של ייאוש צרוף, הגעתי לעורך הדין אמיר זבולון.
לא נשאר לי מה להפסיד. הקול שלי היה רק לחישה נגד רוחות הייאוש המייללות, ובכל זאת הלחישה הזו היא שרצתה שינוי.
אמיר זבולון, שם שבקרוב יבוא לסמל לידה מחדש וחוסן, שמע את זעקותיי השקטות לעזרה.
בחמלה שנראתה כמעט עולמית, הוא הושיט יד לנפש שנפלה. אמיר היה יותר מסתם עורך דין;
הוא היה מגדלור של תקווה בשעה האפלה ביותר שלי, לוחם למען הצדק בעולם הלא צודק שלי.
הוא לקח על עצמו את המקרה שלי, לא רק כמחויבות מקצועית, אלא כמסע צלב אישי להחזרת האיזון לחיים שנקלעו לסערה.
העוול שנקלעתי אליו היה לא רק בהפסד במאבק המשפטי, אלא גם בדרישה המשפילה לרכוש בחזרה את הבית שלי מבת זוגתי לשעבר. הבית הזה, מקדש של העבר שלי, הפך לסמל של המאבק שלי. חוסר האמצעים שלי ומורכבות המצב הפכו אותי לפגיע במערכת שנראתה מוטה לבעלי משאבים. אמיר, במומחיותו המשפטית ובגישתו האמפתית, החל בתהליך המפרך של החזרת חיי המרוסקים.
בהדרכתו של אמיר, החל המאבק על זכויותיי , וכבודי. הוא התמודד עם העוולות בשילוב של יכולת משפטית והבנה אנושית. הייצוג שלו היה יותר מסתם שירות; זה היה מגן מפני מתקפת האתגרים שעמדתי בפני. המחויבות של אמיר חרגה ממאבקי בית המשפט; הוא הפך לבעל ברית בלתי מתפשר במסע שלי לעבר צדק והשבת חיי.
היום, כשאני חולק את הפרק הזה בחיי, אני עושה זאת בלב מלא הכרת תודה ובנשמה חדורה בכוחות מחודשים. אמיר זבולון לא היה רק עורך הדין שלי; הוא היה המושיע שלי, מגדלור של תקווה, לוחם למען הצדק, ובסופו של דבר, האדריכל של לידתי מחדש. הסיפור שלי, המסומן באובדן וחוסן, הוא מחווה לכוחה של הסנגור החמלה והרוח האנושית הבלתי ניתנת לשליטה להתגבר אפילו על המצוקות המפחידות ביותר.
מאז ועד כתיבת שורות אלה , לא פגשתי את אמיר , אבל פועלו מלווה אותי במחשבותיי.
וגם ממשיך את דרכו בעזרה ,ובחמלה , בהבנת הקושי של חברי במסע החיים .
