תוכנית תעלת הימים להצלת ים המלח
שילוח ים סוף-ים המלח, הידוע גם בשם תעלת שני הימים, היה פרויקט משמעותי שנועד לטפל בבעיות הסביבתיות העומדות בפני ים המלח. הרעיון לחבר את ים סוף לים המלח כדי לייצב את מפלס המים של האחרון ולהפיק חשמל החל מאמצע המאה ה-19. הוא התפתח עם הזמן, והפך לחלק מתהליך השלום בין ישראל לירדן בסוף המאה ה-20. להלן סקירה כללית של הפרויקט מתפיסתו ועד לנטישתו בסופו של דבר:
מושגים והצעות מוקדמות
רעיונות של המאה ה-19: הרעיון הופיע באמצע המאה ה-19 כאשר קצינים בריטיים חיפשו חלופות לתעלת סואץ שנבנתה בצרפת. בתחילה, התוכנית הייתה להשתמש במי הירדן להשקיה והפקת אנרגיה, לאור מיקומו של ים המלח מתחת לפני הים.
החזון של תיאודור הרצל: המנהיג הציוני תיאודור הרצל היה בין אלה שחשבו להביא מי ים לים המלח כדי ליצור אנרגיה.
התפתחויות והסכמים מאוחרים יותר
שנות ה-60-1990: הצינור הוצע בשנות ה-60 והפך לחלק מתהליך השלום בין ישראל לירדן. בסוף שנות ה-90, הפרויקט, שנקרא אז "צינור השלום", הוצע להיות ממוקם בשטח ירדן.
הסכם 2005: ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית חתמו ב-2005 על הסכם לביצוע בדיקת היתכנות לשילוח ים סוף-ים המלח.
יוזמות 2009: בשנת 2009 הכריזה ישראל על פרויקט פיילוט לצינור. ירדן גם הכריזה על פרויקט ים סוף ירדן משלה, שיכול להיחשב לשלב הראשון של פרויקט השינוע הגדול יותר.
ניסיונות יישום
2013-2016 התפתחויות: ירדן התקדמה עם השלב הראשון של הפרויקט בשנת 2013. בשנת 2016 היא קיבלה הצעות מחברות בינלאומיות לבניית התעלה.
נטישה ואתגרים
נטישת 2021: על פי הדיווחים, הפרויקט ננטש על ידי ממשלת ירדן בשנת 2021 עקב חוסר עניין מצד ישראל.
דאגות סביבתיות: הפרויקט נתקל בביקורת על השפעות סביבתיות אפשריות, כולל שינויים במערכת הטבעית הייחודית של ים המלח וסיכונים לשוניות האלמוגים במפרץ עקבה.
פרטי הפרויקט ואתגרים
תכנון והיקף: ההובלה המוצעת תכלול שאיבת מי ים מהים האדום דרך עמק עראבה לים המלח, באמצעות סדרה של צינורות ומפעלי התפלה, כאשר השלב האחרון ייצור כמות ניכרת של מים מתוקים בשנה.
חששות אנרגיה ועלויות: הפרויקט ידרוש אנרגיה משמעותית ועלויות מוערכות שנעו בין שניים ליותר מעשרה מיליארד דולר, בהתאם לשלביו.
פרויקט שינוע ים סוף-ים המלח ייצג משחק גומלין מורכב של גורמים סביבתיים, פוליטיים וכלכליים. מטרתו הייתה לטפל במצב הסביבתי הקריטי של ים המלח, אך התמודדה עם אתגרים משמעותיים, כולל היתכנות פיננסית, דינמיקה גיאופוליטית וחששות של השפעה סביבתית. נטישת הפרויקט בסופו של דבר מדגישה את המורכבות הכרוכה בהתערבויות סביבתיות בקנה מידה גדול.
