לזכור מהיכן הגענו
לפני כשבוע זכיתי לביקור של אחד ממכרי , השעה הייתה שעת צהרים , ובדיוק בזמן הזה ישבתי לארוחת צהריים שהייתה מורכבת משמן זית , לימון , מלח , ושתי פרוסות לחם שחור .
החבר הסתכל עלי , היפנה מבטו אל ועל תכולת הצלחת , הפנה מבטו על הבית המפואר בו אני מתגורר פניו השתאות הביעו תימהון . הבטתי בו משועשע ועודדתי אותו להביע את מחשבותיו .
בתחילה סירב , אך לאחר לחץ מתון הסכים ושאל " תגיד לי , זה מה שאתה אוכל ? שמן זית לימון ושתי פרוסות לחם שחור ? ואני משיב לו ,זה האוכל האהוב עלי ביותר . והוא מקשה ושואל / אומר , " אתה חי בארמון ואוכל אוכל של עניים "
ואני משיב לו ואומר , בוא אספר לך סיפור ודרך הסיפור אני תקווה שתבין ….
לפני שנים רבות , בארץ רחוקה היה מלך שהתחפש לקבצן והיה מתהלך בין התושבים לשמוע את דעתם על התנהלות המדינה . יום אחד בדרכו לאחד הכפרים להקת זאבים תקפה אותו . למזלו רועה צאן שהיה בסביבה הציל אותו ממלתעותיהם , וממוות בטוח .
המלך שב לארמונו וזכר היטב את מושיעו . הוא שלח שליחים וברוב כבוד הכניסו לארמונו .
רועה הצאן סירב לגור בארמון אך הסכים לגור בחצר הארמון , וכל בקשתו שבצמוד לביתו יהיה צריף קטן אותו הקפיד לנעול היטב . לבקשתו הצנועה של רועה הצאן המלך הסכים ובנה בצמוד לדירתו עוד צריף קטן .
הימים חלפו והמלך התיידד מאוד עם רועה הצאן וגילה שרועה הצאן גם אדם נאמן וגם יועץ חכם . והכי חשוב נטול אינטרסים . ולאחר זמן קצר עשהו יד ימינו . ואיש עשיר מאוד .
מי שלא אהב את הרעיון היו כמובן יועצי המלך , והחליטו לעשות מעשה . כל יום הם היו גונבים מקופת המלך והאשימו את רועה הצאן . ולחיזוק טענתם הצביעו על הצריף הנעול בו הוא מחביא את הגניבה ולא מרשה לאף אחד להיכנס .
בתחילה המלך סירב בתוקף לשמוע את תלונותיהם אך כשרבו הגניבות , הוא פקד על רועה הצאן לפתוח את דלת הצריף . כל אנשי החצר והיועצים באו לחזות ולראות בהשפלתו של הרועה .
כשהמלך פוקד אין אחד שיכול לסרב . בידיים רועדות ובעיניים מושפלות פתח רועה הצאן את חדרו הקטן. יועצי דחפו את רועה הצאן ונכנסו לצריף הקטן שצר היה מלהכיל את כולם
ומה רבה הייתה הפתעתם שפרט לשולחן רעוע שעליו קופסת פח קטנה . היועצים עטו על המלך וביקשו ממנו שרועה הצאן יפתח את הקופסא , שם בוודאי מוחבאים יהלומי המלך . כשביקש המלך מרועה הצאן לפתוח את הקופסא , סירב רועה הצאן , וכך אמר "אם מלכי אינו בוטח בי מוטב מותי מחיי לא אפתח את הדבר היקר לי לעיני כל יועצך "
יועצי המלך נעשו זחוחים ועודדו את המלך לפתוח את הקופסא .
המלך בזעם רב ניגש לקופסא ובחוסר אמונה הביט לתוכנה. הבעת תימהון נסוכה על פניו ….
עיניו מיאנו להאמין ….שם בתוך הקופסא הייתה לא יותר מאשר קצוות שיער של צמר כבשים .
דממה השתררה בחדר ….. המלך הביט ברועה ובהשתוממות שאלו הרי היום אתה אחד מעשירי המדינה , מדוע אתה מחזיק בקופסא עם צמר כבשים ? לאחר שתיקה ארוכה ומביכה רועה הצאן השיב . מלכי הרם , לילה לילה לפני שאני עולה על יצועי ונרדם , אני פותח את הקופסא לוקח נשימה עמוקה ומריח את ריח הכבשים כדי לזכור תמיד מהיכן באתי ולאן אני יכול לחזור.
חריצי ספסל העץ שבגינה הציבורית עדיין חרוטים על גבי ובנבכי נשמתי
ולשאלתך חבר , מקווה שקיבלת את התשובה