לילות לבנים – מחידלון לתקווה
חושך, אפילה, שיתוק, חוסר אונים ….. צפצוף המוניטור והקווים העולים ויורדים הם עדות כי אני חי
הכאב חותך כסכין את גופי. מפלח אותו לפיסות קטנות, וכל פיסת בשר יש לה את החיים משלה וכאב שונה מפיסת הבשר הנתלשת אחריה ..
. מנות המורפיום שהזריקו דרך הפיק אפ רק ערפלו את חושי אך לא את כאבי.
כל תחנותיי למנה נוספת לא הועילו ונתקלו בפנים אטומות.
לילה זה לא היה שונה מהלילות שקדמו לו. פסיעות האחות התורנית הדהדו במסדרון או רק
היה נדמה לי. …. מדי פעם יצאה זעקה אילמת מפי…. אחות, אנא, בבקשה… אני כאן… בואי …
נותרתי לבדי…… אף לא אחד שומע את תחינותיי….
האם רק אני שומע את קולי ?
מדי פעם עיני נעצמות, אך אני ממהר לפקוח אותן…. בקרים רבים הייתי רואה את שכני לחדר מכוסים בסדין לבן מכף רגל ועד ראש…..
ידעתי …הם כבר לא בין החיים….כבר אז ידעתי והבנתי כל עצימת עיניים היא שמקרבת אותי לנקודת האל חזור, אל זרועותיו של מלאך המוות
האורב במסדרון בית החולים ומצפה לקורבן הבא.
לילות רבים שמעתי את שכני לחדר זועקים בתחינה. אלוהים אני לא רוצה למות…..
זעקות השבר שלהם זעזעו את מסדרון בית החולים שיבא תל השומר מחלקה כירורגית ב .
הבטתי אל צינור החיים המחובר אל ידי אל תוך הווריד . זה זמן רב שהוא הפסיק לטפטף אל הוורידים.
ידעתי את מה שעלי לעשות כדי שימשיך את מסע החיים לגופי. לקפל ולשחרר לשחרר ולקפל.
אך הלילה הזה לא היה לי את הכוחות לבצע את הפעולה הכל כך פשוטה שעשיתי לילות רבים.
בלילה הזה הנחתי לצינור לעשות כרצונו….
עייפתי…..זיכרוני הוביל אותי לבוקרו של היום בו הגיע הפסיכיאטר לחדרי ושאל שאלות מטופשות רק לצאת ידי חובה והלך…..
אחריו הגיעה האחות בבגדיה הצחורים ופני מלאך לה ושאלה שאלה אשר הרעידה את כל ישותי…..
האם הודעת למשפחתך שאתה כאן ? שאלתה החזירה אותי באחת למציאות של חיי.
בהיתי באוויר ….. לא השבתי לשאלה. כאילו לא נשאלה ….אולי שפתי הקפוצות מנעו ממנה את השאלה המתבקשת. היא הביטה בי במבט אימהי
כאילו אמרה אני יודעת, מבינה…..והלכה לדרכה.
באותו בוקר הבנתי את שהסתרתי שנים רבות
אתה לא לבד….. אתה בודד…. ההבנה התובנה ההפנמה כילתה בי את כל רצון החיים שנותר בי.
באותו יום זימנתי את מלאך המוות אל מיטתי…….עצמתי את עיני ובהכנעה מוחלטת מסרתי את גופי נשמתי ישותי אל זרועות החידלון השקט והשלווה האינסופית.
מלאך המוות באותו לילה מיאן לפקוד את מיטתי.
עוד לילה לבן חלף בייסורים, כאבים, בדקות שנראות ארוכות עד כאב לבוא קרני השמש הראשונות
השחר עלה לבוקר חדש, ליום חדש, לתקוות חדשות. כמדי בוקר האחות הייתה מגיעה למדידת חום, דופק, לחץ דם.
כרגיל כל המדדים היו מתחת למינימום הנדרש.
כמו בכל בוקר ביקשתי PDD תחליף למורפיום אשר לוקח אותך לעולמות אחרים.
והאחות כאילו קראה את ממחשבותיי מליל אמש ובפעם הראשונה שמעתי אותה אומרת בקול מלטף, מרגיע, דואג.
"תראה אזה יום נפלא היום" האם לא חבל לפספס אותו" ?
אותה אישה, האם הבחינה בייאושי ? האם קראה את מחשבותיי האובדניות ? לשאלות אלו לא תהייה לי תשובה.
אישה זאת מלאך החיים שלי השיבה לי את הרצון לחיות.
אני זוכר היטב את שמה… טליה . מכאן וממרחק של שנים ספורות אני רוצה לומר לך תודה טליה
תודה על שנתת לי את המתנה היקרה בעולם את התקווה…………
שלך בהוקרה
איציק