ספורט בקובה: בייסבול, כדורגל ואגרוף

לבייסבול יש מקום מיוחד בלבבות הקובניות. מלחים אמריקאים הביאו את המשחק לקובה בשנות ה -60 של המאה ה -19, ואהבתו של פידל קסטרו למשחק הביאה את הקשר בין קובה לבילוי החביב על אמריקה. סנטרל פארק בהוואנה משמש מקום מפגש עבור האוהדים שרוצים לדון בנקודות המשובחות של המשחק. אצטדיון הבייסבול פדרו מררו של הוואנה יכול להכיל קהל של 30,000.

אולם בולטת המשחק בתרבות הקובנית החלה להשתנות. בשנת 2012 ממשלתו של ראול קסטרו איפשרה לקובנים עם דרכונים לעזוב את האי. דרכונים יקרים למדי בקובה, כך שזה לא אומר הרבה עבור הקובני הממוצע. לעומת זאת, שחקני בייסבול זינקו מההזדמנות להפוך לספורטאים בעלי שכר גבוה בארצות הברית. לאחר יציאה המונית של שחקני בייסבול קובניים, לקובנים הייתה פחות סיבה להתעניין בספורט.

הכדורגל צעד למלא את הפער. ספורט זה דורש פחות ציוד מבייסבול, ולכן הוא משחק זול יותר לשחק. לילדים גם קל יותר לשחק כדורגל ברחובות, מבלי שיצטרכו למצוא את המרחב להקים יהלום בייסבול.

אבל קובה מתקשה באותה מידה לאחוז בכדורגלנים שלה. כאשר קבוצת הכדורגל נוסעת לארה"ב להתחרות, בדרך כלל כמה שחקנים נשארים מאחור.

אגרוף גם הפך לספורט פופולרי יותר ויותר בקובה. רוניאל איגלסיאס, יסנייר טולדו וג'והאניס ארגילגוס זכו כולם במדליות זהב בתחרות אגרוף פאן אמריקאית ב 2015 שנערכה בוונצואלה.

טיול לקובה

שחמט בפארק

לקובנים יש זיקה חזקה לשחמט. בשנת 2004, תחרות השחמט הגדולה ביותר שנרשמה אי פעם התקיימה בסנטה קלרה. זה כלל 13,000 מתחרים. תוכלו לראות את הקובנים התאספו בשולחנות מתקפלים בפארקים למשחקים של שחמט תחרותי מאוד (ולפעמים דמקה).

כמה משחקני השחמט הידועים ביותר הגיעו מקובה. שחקן השחמט הקובני ז'וזה ראול קפבלנקה היה אלוף עולם בשנות העשרים של המאה העשרים, ונחשב לאחד משחקני השחמט הגדולים ביותר שאי פעם חייו. לפידל קסטרו יש מוניטין של שחקן שחמט מיומן, ועל פי השמועה הוא שיחק משחק נגד אגדת השחמט בובי פישר.

שתיית קוקטיילים ביתיים

עבור קובנים רבים, אלכוהול חריף מכדי ליהנות על בסיס קבוע. אז במקום לרכוש משקאות חריפים, קובנים רבים מסתמכים על מתכונים משלהם. משקאות אלה כוללים aguardiente, סוג של ליקר חזק העשוי מסוכר. תוכלו לראות את בקבוקי הבלטות הלא-מעורבבות האלה של מעשנים תוצרת בית המועברים בפסטיבלים בחוץ, סיני חגיגות, רקדנים ומוזיקאים לאורך הלילה. אך היזהר – יתכן שתמצא שהצבעים שלך אינם עומדים באתגר.

טיול לקובה

מחאות וביטחון פוליטי

דיסאנסנס הוא ככל הנראה המסורת ההיסטורית העתיקה ביותר של קובה. זה מקדים את ממשלתו של קסטרו בקליעה ארוכה – לפני הדיקטטורה הנוכחית הייתה רצף של מנהיגים לא תומכים-אמריקאיים, ולפני כן הספרדים ניצלו בצורה גסה את משאבי קובה ותושביהם.

בשנת 2003 הדברים עלו בראשם במהלך האביב השחור של קובה, כאשר ממשלת קסטרו קיבלה 75 מתנגדים ו -29 עיתונאים. כולם הואשמו בהתנגשות עם ארצות הברית, ורבים מהם קיבלו עונשי מאסר בין 10 ל -20 שנה. עם זאת, למרות הסיכונים, נציגים מקבוצות אלה ממשיכים להתייצב באירועים חשובים המנוהלים על ידי המדינה.

• אוסוולדו פאה החל את תנועת השחרור הנוצרית , שקידמה את הדמוקרטיה ואת זכויות האדם ברחבי קובה. בשנת 2002 המאמצים שלו זיכו את Payá בפרס חופש המחשבה של סחרוב. הוא נפטר בתאונת דרכים קטלנית בשנת 2012 – תאונת דרכים שרבים מאמינים כי הרשויות בקובנה תזמרו.

• פרויקט ורלה התפתח מתנועת השחרור הנוצרית. פרויקט זה מבקש להפיץ עתירות לממשלת קובה להכנסת תהליכים דמוקרטיים.

• נשים בלבן (דמש דה בלנקו) החלו כתנועת מחאה של נשים שבעליהן נכלאו על מחאה נגד המשטר הקובני. תחילה הביעו את מחאתם בפשטות בלבושם של כל לבן כשנכחו במיסה, וכעת הם אחת מקבוצות המחאה הבולטות של קובה ומתכנסות בקביעות כדי למחות על כלואים פוליטיים לא צודקים.

אבוד בזמן

בשל ההיסטוריה הקומוניסטית הנוקשה של קובה, התפתחותה של המדינה הוחזרה. אף שכעת קיימים נוחות כמו אינטרנט אלחוטי, הם אינם נפוצים כמו האופייני לרוב מדינות המערב. עדיין קשה למצוא גישה לדברים בחנויות בגלל אמברוגות סחר מתמשכות. האמברגואים הללו הם גם אחת הסיבות לכך שהמטבח הקובני יכול להיות מספק אך תפל.

קובה מגוונת באופן מפתיע עבור אי שקשה להיכנס אליו ולצאת ממנו, אך ניתן לייחס חלק גדול מזה להיסטוריה הקדומה של המדינה – לפני עליית הקומוניזם. למדינה שורשים דתיים , אך צורה ברורה מאוד של הדיכוי המתמשך של האומה היא הקושי שאזרחים מתמודדים עם אמונתם. בקובה, זה לא נדיר שנעצר בדרך לכנסייה.

רוחה של קובה אינה ניתנת לשבירה בהחלט, אך לא ידוע מה העתיד מצפה למדינה. על אחת כמה וכמה סיבה להזמין חופשה בזמן שאתה יכול – זו באמת חוויה של פעם בחיים.