טיפים והמלצות למטיילים בגיאורגיה

ויזה. ישראלים אינם נזקקים לוויזה על מנת להיכנס לגיאורגיה.

לקחת לדרך. הביאו ביגוד וציוד לכל מזג אוויר, שכן הוא עלול להשתנות כמעט בלי התראה מחמים ובהיר למעונן, גשום וקר, בעיקר באזורים ההרריים. שכמיות, מטריות וביגוד תרמי מחמם יש לשאת אתכם תמיד במהלך הטיולים, גם בעונת הקיץ.

טיסה. זמן הטיסה מתל אביב לטביליסי הוא כשעתיים וחצי. הטיסה לבטומי קצרה בדקות אחדות.

הופעת מחול. שעתיים וחצי טיסה, ואתם בעולם מרתק (צילום: לשכת התיירות הגיאורגית)

כסף. 

המטבע המקומי בגיאורגיה נקרא לארי, וכדאי להסתובב עם מזומן בכיס, כי לא בכל מקום מקבלים כרטיסי אשראי. המרת דולרים ללארי מומלץ לעשות במקומות מסודרים: בנמל התעופה ובבתי מלון.

תקשורת. 

מומלץ להצטייד בסים מקומי, למשל מחברת Magti, שיש לה סניפים בערים הגדולות, או מחברת Geo Cell. הביאו עמכם סמארטפון פשוט או כזה שיצא אצלכם משימוש שוטף, התקינו בו את הסים (שמחירו שקלים ספורים, כולל חבילת גלישה בסיסית), וכך תוכלו להתקשר בזול לשירותי המוניות, למסעדות ולאתרים.

תחבורה

ציבורית. שירותי אוטובוסים במחירים זולים מחברים בין הערים הגדולות. קו רכבת זול מחבר בין טביליסי לבטומי, והשימוש בו הוא דרך נהדרת ובטוחה לדלג בין שתיהן. "מרשרוטקה" (או "סמרשרוטו טקסי") הוא שירות מיניבוסים הנפוץ בערים, בעיירות ובדרכים הכפריות, בדומה ל"דולמוש" הטורקי. השירות זול ומהיר, אבל לוח הזמנים אינו קבוע.

נהיגה 1.

 הכבישים הבינעירוניים בגיאורגיה מפותלים, צרים ולא תמיד מאפשרים לפתח מהירות נסיעה גבוהה. לכן, בחישובי זמני נסיעה, אל תתחשבו רק במרחק, אלא חפשו ברשת מהו זמן הנסיעה הצפוי. לעתים קרובות, עוברים 80 קילומטרים בשעתיים ויותר.

נהיגה 2.

 תרבות הנהיגה בגיאורגיה לא דומה לזו הנהוגה במערב אירופה ולא לישראל. פסי הפרדה או תמרורי "עצור" הם לעתים קרובות בגדר המלצה בלבד, ולכן יש להיות ערניים כל הזמן, ולפני מעבר צמתים – אפילו מרומזרים – להאט ולהביט היטב לצדדים.

נהג מקומי. הדרכים ההרריות בגיאורגיה קשות לעתים לנהיגה, השילוט אינו תמיד ברור ותנאי מזג האוויר עלולים להשתנות במהירות. נהג מקומי מנוסה שמכיר את הדרכים ויכול גם לספק מידע על הסביבה והאתרים השונים יכול להיות לעזר. המחיר (שנקבע במו"מ) לא בשמיים, רק שימו לב שהוא יהיה דובר אנגלית, שיש עליו המלצות טובות ממי שכבר טיילו איתו ואל תשכחו להעניק טיפ בסוף הטיול. מצד שני – בגלל אופי הנהיגה של המקומיים, ישראלים לא מעטים מעדיפים לנהוג בעצמם. שקלו זאת לפני הטיול.

מונית 1. אפליקציה מצוינת להזמנת מוניות בגיאורגיה, בעיקר בבירה טביליסי ובעיר הנופש בטומי, נקראת Taxi Maxim. מורידים לנייד, מתקינים את האופציה באנגלית, ומזמינים. היתרון הגדול: המחיר נקבע מראש בעת ההזמנה, ואין צורך לנהל עם הנהג משא ומתן. אפשר להיעזר גם באפליקציה נוספת בשם Bolt .

מומלץ ללון באירוח ביתי בכפרים הקטנים. חוויה מרתקת ולא יקרה (צילום: לשכת התיירות הגיאורגית)

מונית 2. מחירי הנסיעה במוניות זולים למדי ביחס למקובל בישראל (אם מזמינים באמצעות האפליקציות). נסיעה בתוך טביליסי תעלה לרוב 12-7 לארי, נסיעה של 30-20 דקות מחוץ למרכז העיר, למרכזי קניות למשל, תעלה 35-20 לארי. קחו בחשבון שעצירה אקראית של מונית, שלא באמצעות אפליקציות, תוסיף משמעותית לעלות הנסיעה.

אוכל 1. את האוכל הכי טעים תמצאו בדוכני רחוב ובבתים של מארחים פרטיים. ברחובות, בשווקים ובתחנות הרכבת והאוטובוס תראו למשל נשים מבוגרות המציעות מאפים מקומיים הישר מהתנור. לא להסס, פשוט לקנות!

אוכל 2. אוכל טעים – מאפים, ירקות ופירות – תמצאו גם בדוכנים בצדי הדרכים הבינעירוניות. עצרו (בזהירות, בגלל התנועה) וטעמו מהכל.

אוכל 3. שומרי כשרות יכולים להסתדר לא רע בגיאורגיה גם בלי המסעדות הכשרות המקומיות. לחם (העשוי מקמח ומים) אפשר לאכול בלי בעיה, כמו גם ירקות ופירות. בסופרמרקטים אפשר למצוא מוצרים מיובאים (ממרחים, שימורים) עם חותמת כשרות.

אוכל 4. בעיקרון אפשר לשתות מים מהברזים בגיאורגיה, אבל מחיר המים המינרליים זול מאוד, כך שאין בעיה להצטייד בבקבוקים הנמכרים בכל פינה.

אוכל 5. הגיאורגים אוהבים לשתות אלכוהול (בעיקר יינות וכמובן שאת המשקה הלאומי – צ'צ'ה), ואין סיכוי שתעמדו בקצב שלהם. שימו לב, בכל פעם שהכוס שעל שולחנכם תתרוקן – הם ימלאו אותה שוב ויצפו שתשתו, כך שמומלץ לשתות לאט.

חקלאות עשירה ומאפים מענגים (צילום: לשכת התיירות הגיאורגית)

אוכל 6. מחיר הארוחות במסעדות זול מאוד לעומת המקובל בישראל. 30-25 לארי בערים הגדולות, 15-10 לארי בכפרים.

לינה 1. אירוח ביתי נפוץ מאוד, מקובל מאוד ובטוח מאוד בגיאורגיה, לעתים אפילו עדיף על פני בתי מלון. בעיקר כשמדובר באזורים כפריים. האירוח הביתי (שמקובל מאוד באזורים הכפריים), כולל לרוב ארוחה בחיק המשפחה, ומדובר בחוויה בלתי רגילה (ולא יקרה).

לינה 2. אם הטיול שלכם מתמקד באזורים כפריים ובאתם מתארחים בבתים של מקומיים, כדאי להגיע עם מלאי קטן של מתנות מקוריות מישראל. נר סמלי או חמסה שכתוב עליה "ירושלים" (Jerusalem) תזכה אתכם בהערכה ובתודה עמוקה.

שופינג 1. אפשר להתמקח מעט על מחירים בדוכני רחוב בחנויות הפרטיות הפונות לתיירים. אבל ברשתות שיווק ואפילו בשווקים – המחיר המוצג הוא המחיר הסופי.

אטרקציות בבטומי. המזרקות הרוקדות (Dancing Fountains); הגנים הבוטניים; הפארק הלאומי מטיראלה (Mtirala National Park); מפלי מקחונטסטי (Makhuntseti WaterFall); הרכבל העולה לתצפית יפה (Argo Cable Car); שדרות בטומי והטיילת (Batumi Boulevard); פסל האוהבים – "עלי ונינו" (Ali and Nino monument).

בילוי בבטומי.

אחת האטרקציות בעיר היא הדולפינריום, אבל בעונות התיירות המבוקשות קשה לעתים להשיג כרטיסים. ההמלצה הטובה ביותר היא להגיע לקופה ולרכוש כרטיסים לאחד מימי החופשה האחרים שלכם בעיר.

אטרקציות בטביליסי. סיורי החינם בעיר (Free walking tours) – רק השאירו טיפ בסוף; תצפית מטאחי פלאטו (Metekhi) ; תצפית הנוף מפסגת הר מטאצמינדה (Mtatsminda) ; בית הכנסת הגדול; המרחצאות החמים של העיר (Gorgesali Moedani); שוק הפשפשים משראלי חידי (Mshrali Khidi); קתדרלת השילוש הקדוש (סאמבה, sameba); מבשלת הברנדי Sarajishvili; גשר השלום; כיכר החירות ( (Tavisuplebis Moedani; כנסיית אנצ'יסחאטי (Anchiskhati) הנחשבת לאחת העתיקות בגיאורגיה; פסל "אמא גיאורגיה"; מבצר Narikala ; מדרחוב שארדן (Sharden) .

טביליסי

. לראות, לקנות, לטייל ולבלות (צילום: לשכת התיירות הגיאורגית)

הגשר של טביליסי. לא להחמיץ (צילום: לשכת התיירות הגיאורגית)

טיול חווייתי. הדרך הצבאית היא אחת מדרכי הנוף היפות ביותר שקיימות בעולם. לא להחמיץ.

אוהבי ישראל. רוב אזרחי גיאורגיה הם נוצרים (גיאורגיה נחשבת לאחת המדינות הראשונות שקיבלה עליה את הנצרות), ותושביה הם אוהבי ישראל. התנהגו בנימוס, שמרו על התדמית הטובה שלנו.

אדרנלין שלא חוויתם עדיין

וגיאורגיה, כך נראה, ששה ושמחה לספק למטייל המעורב והאקטיבי של המאה ה-21 שלל חוויות וריגושים בדיוק מהסוגים שהוא מחפש. החופשה הגיאורגית לא מסתכמת במלון המפנק בחוף של בטומי או בשווקים ובמרכזי הקניות הנוצצים של טביליסי, אלא יוצאת אל הטבע, ההרים, ערוצי הנחלים, מפלי המים ומדרונות הסקי הלבנים.

 

מרגישים בטבע

בואו ונשווה: שטחה של גיאורגיה גדול פי שלושה מזה של ישראל, אבל מספר תושביה, כ-5 מיליון, קטן במחצית כמעט. בחישוב סטטיסטי, בישראל הצפופה חיים כ-405 בני אדם בכל קילומטר מרובע, בעוד שבגיאורגיה תמצאו רק כ-70 בני אדם לכל קמ"ר. מה זה אומר? שבגיאורגיה הטבע פשוט שולט.

השטחים הפנויים העצומים של נוף פראי, שלעתים נראה כמעט בתולי, מאפשרים לחובבי האקסטרים למצות את החוויה. כך הפכה גיאורגיה למעצמה של ממש בתום טיולי הג'יפים, האופנועים והטרקטורונים, תמצאו בה אתרים למצנחי רחיפה ולכדורים פורחים, נהרות בהם עושים מסעות רפטינג ומסלולי רכיבה על אופניים או סוסים. ולא נשכח את אתרי הסקי המתפתחים, שכבר מהווים תחרות של ממש לאתרים הוותיקים של מזרח אירופה, ברומניה, בולגריה, צ'כיה, טורקיה ופולין.

השטחים הפתוחים בגיאורגיה, שלעתים קרובות מרוחקים מאלמנטים של ציוויליזציה מוכרת כמו בתים, כפרים וערים, מאפשרת להגיע למסלולים מאתגרים ובראשיתיים של ממש: שבילי הליכה או רכיבה שאורכם עשרות קילומטרים מתפתלים בין הרים, נחלים ואגמים כמעט מבלי לפגוש באף אדם; ערוצי נהרות מאפשרים רפטינג או שיט קיאקים ארוך בלב טבע ירוק; וכשמתרוממים גבוה מעל הכל – בכדור פורח או במצנח רחיפה – רואים לעתים רק פסגות מאופק לאופק.

ביבשה, הים, באוויר ועל הקרח

מה אפשר לחוות בגיאורגיה? הנה כמה רעיונות, אבל זה ממש, כמו שאומרים, רק טיפה באגם:

הדרך הצבאית. אחד המסלולים המאתגרים והמגוונים בגיאורגיה מכונה "הדרך הצבאית" (Georgian Military Highway), המחברת בין טביליסי הבירה לבין העיר הרוסית וולדיקווקז שבחבל צפון אוסטיה. אורך הדרך הצבאית, שנסללה לראשונה בשלהי המאה ה-18 על ידי הצבא הרוסי, הוא 208 ק"מ, וכיום, לצד נהיגה די מאתגרת היא מאפשרת ירידה למסלולי רכיבה על אופניים או סוסים, טרקים רגליים ומסעות מאתגרים לנופים פראיים של נחלים, מפלי מים ואגמים.

פארק בורג'ומי (Borjomi). שמורת טבע נהדרת הסמוכה לעיר בעלת שם זהה. בשמורה מסלולי הליכה שאורכם עשרות קילומטרים, בנופי הרים, מים ויער.

נהר מטקווארי (Mtkvari), נהר שוצף בחלקו ומתון בחלקים אחרים, שמאפשר מסלולי רפטינג אתגריים אבל גם רגועים – לכל המשפחה.

חבל סוונטי (Svaneti). אזור הררי מאתגר, עם מסלולי טרקים ברמה קשה בין ערוצי מים זורמים, קרחונים ופסגות המתנשאות לגובה של 3,000 מטר.

אתגרים גם בחורף

ואי אפשר בבלי סקי, ספורט החורף האולטימטיבי, שיותר ויותר ישראלים מתמכרים לו.

אתרי סקי פעילים ומפותחים. הגדולים שבהם: בקוריאני (Bakuriani), בדרום המדינה ולא הרחק משמורת ברג'ומי; גודארי (Gudauri), מצפון לטביליסי, עם עשרות קילומטרים של מסלולים בגבהים שבין 2,200 ועד 4,200 מטר; מסטיה (Mestia), אתר חדש יחסית, המשתרע בגבהים שבין 1,800 ל-2,450 מטר שסביבו פסגות המתנשאות לגבהים של 5,000 מטר.

מה מציעות חברות התיירות  ?

חיפוש אקראי אחר טיולים אתגריים בגיאורגיה מעלה שלל אפשרויות, שמדגישות את המגוון העצום. הנה, למשל, טיול אקסטרים מאורגן שמציעה אחת מחברות התיירות המתמחות בטיולי אקסטרים בגיאורגיה: ביום הראשון – נחיתה בטביליסי הבירה וסיורים בעיר ובמנזרים וכנסיות בסביבתה הקרובה; ביום השני – רכיבה על סוסים לאחד המנזרים העתיקים המפורסמים במדינה; ביום השלישי – חוויית מצנחי רחיפה באזור הררי לא הרחק מטביליסי; ביום ברביעי – טיול טרקטורונים באזור הררי הסמוך לאתר סקי ידוע; ביום החמישי – רפטינג בנהר אוראנבי (oranvi) בנוף מרשים במיוחד; ביום השישי – שופינג בטביליסי וטיסה הביתה.

כאמור, המגוון עצום, וכל חברה תיירות שמכבדת עצמה מציעה את גיאורגיה המאתגרת, למטייל העצמאי, לזה שנזקק למדריך או לאלה שמעדיפים לעשות הכל בקבוצה. כך או כך, בגיאורגיה החיבור לטבע ולסביבה הוא החוויה.

הגיאוגרפיה, כלומר מיקום המדינה – בין הפסגות הנישאות של רכס הרי הקווקז, שמגיעות לגובה של יותר מ-5,400 מטר ונחשבות לגבוהות באירופה, לבין חופי הים השחור – מאפשרת למספר סוגי אקלים להימצא בעת ובעונה אחת בשטח מצומצם.

כך תמצאו מזג אוויר אלפיני הכולל קרחונים, קור צורב וסופות שלגים חורפיות באזור ההררי, לצד חופי רחצה שטופי שמש במרחק לא רב משם, למשל בבטומי השוכנת לחופי הים השחור. כך גם תמצאו אזורים ירוקים, הנוחים לגידולי חקלאות וגפני יין – למשל באזור קאחטי – לצד פסגות צחיחות וסלעיות גבוה בקווקז.

הטבע נגזר מהגיאוגרפיה והאקלים. בגיאורגיה הוא נשמר היטב, בגלל האוכלוסייה הדלילה יחסית, כך שבאזורים רבים נשמר טבע בתולי, נקי, שיד אדם לא נגעה ולא פגעה בו. ביקור בשמורות הטבע ובפארקים הלאומיים של המדינה הם חלק מרכזי מחוויית הטיול בה.

ההיסטוריה של גיאורגיה מתחילה, לפי המסורת, לפני כ-3,000 שנה. את הנצרות קיבלו הגיאורגים בשנת 327, כדת מדינה רשמית, ובכך היו למדינה השלישית, אחרי ארמניה ואתיופיה, שהפכו לנוצריות. את שרידי ההיסטוריה הנוצרית המרתקת של הימים ההם ניתן למצוא כיום במנזרים הציוריים הממוקמים בפסגות הרים ובעמקים מבודדים, כמו גם בכנסיות היפהפיות בערים הגדולות.

וקיימת כמובן ההשפעה של השכנים בעלי העוצמה: רוסיה הענקית מצפון, טורקיה והאימפריה העותמנית לשעבר מדרום, ואזרבייג'אן וארמניה הצמודות לגבול. על כולן השפיעו הגיאורגים, וכמובן שהם גם ספגו השפעה מהשכנים. באדריכלות, בתרבות ובקולינריה המקומית.

גיאורגיה, אם כך, היא ארץ מרתקת. הנה חלק מהאתרים שפשוט אסור לכם להחמיץ בעת טיול במדינה:

בורג'ומי (Borjomi). כיום עיירת נופש ומרכז ספא ונביעות של מים מינרליים. האזור הררי, מיוער ושופע נביעות מים בהן מעיינות חמים. "מי בורג'ומי", המים המינרליים המפורסמים ביותר של גיאורגיה, נובעים באזור זה, נארזים בבקבוקים ונשלחים לכל קצווי תבל.

טיפ: באזור ממוקם גם ארמון הנופש ששימש את שושלת הצארים הרוסים רומנוב ואת נשיא רוסיה המיתולגי יוסף סטאלין. מעניין לבקר בחדרי הארמון וגם בגנים המשתרעים על שטח של מאות דונמים.

מנזר טימוטס אובאני (Timotes Obani). לא הרחק מאתר הסקי הפופולרי באקוריאני (Bakuriani). המיקום מרשים, בנוף שכולו פסגות המושלגות בחלק מעונות השנה.

קותאיסי (Kutaisi). עיר הבירה העתיקה של גיאורגיה וכיום העיר השנייה בגודלה במדינה. בעיר קיימת קהילה יהודית גדולה ופעילים בה שלושה בתי כנסת.

קחאטי (Kakheti). חבל היין העיקרי בגיאורגיה. משתרע באזור שממזרח לטביליסי ועד גבולותיה המזרחיים של המדינה עם רוסיה ועם אזרבייג'אן. זהו אזור ירוק, שבעמקים שבין רכסי ההרים שבו שורר אקלים נוח יחסית כל חודשי השנה ולפיכך הוא מתאים לגידול ענבי היין. האזור מלא וגדוש בכרמים וביקבים – גדולים לצד משפחתיים – וכדאי לעצור, לטעום ולקנות.

מתחם מנזרים ומקומות קדושים במרחק כשלוש שעות נסיעה מזרחה מטביליסי, באזור הררי וכמעט מדברי. במקום כנסיות ומנזרים מהאלף הראשון לספירה, מנזרי מערות ותצפיות נוף מרשימות.

הדרך הצבאית (Georgian Military Highway), דרך הרים עתיקה המחברת את אזור טביליסי לחלקה הצפוני של גיאורגיה ולגבול עם רוסיה. אורכה כ-200 ק"מ, ובסביבתה אתרים מעניינים רבים: תצפיות נוף, כפרים עתיקים, מנזרים, שמורות טבע ופארקים. נסיעה בדרך זו היא אחד הטיולים המרתקים שניתן לעשות באזור הקווקז.

סוואנטי (Svaneti), חבל הררי באזור הדרומי של הקווקז. תמצאו בו כמה מהפסגות הגבוהות של ההרים באזור זה ובאירופה בכלל, כולל הר שחארה (Shkhara), שפסגתו מתנשאת ל-5,200 מטר, והוא הגבוה בגיאורגיה. זהו גם האזור הגשום ביותר בגיאורגיה ובחורף נהנה משלגים כבדים.

לצד ההרים ניתן לראות באזור מגדלים אופייניים, שנבנו במאות קדומות לצורך הגנה על הכפרים והדרכים. האזור מתאים במיוחד לטיולי ג'יפים ולטרקים רגליים, שחולפים בכפרים מבודדים ובין המגדלים המרשימים.

כנסיית גרגטי (Gergeti Trinity Church), מהאתרים היפים והמרשימים במיוחד בגיאורגיה. מבנה מרשים במיוחד, הניצב על פסגת הר ומוקף בפסגות אדירות ומושלגות. ההגעה אליו היא ברכבי שטח, אבל שווה את המאמץ.

עיר המערות אפליסטישה (Uplistsiche), אתר עתיק ומרשים בקרבת העיר גורי (Gori), בעת העתיקה שימש כמתחם מגורים מוגן מאויבים.

טביליסי. בירת גיאורגיה והעיר הגדולה במדינה. 

העיר מלאה וגדושה באתרים מעניינים ובין החשובים ומרכזיים שבהם:

קתדרלת סיאוני (Sioni), על שם הר ציון שבירושלים. הקתדרלה היא מהיפות בגיאורגיה ושמור בה הפריט הקדוש ביותר לבני העם הגיאורגי, "הצלב של נינו" ( Saint Nino's Cross).

מבצר נאריקלה (Narikala), ממנו ישנה תצפית מצוינת על העיר.

כנסיית אנצ'יסחאטי (Anchiskhati), הנחשבת לעתיקה ביותר בטביליסי.

מתחם המרחצאות העירוני אבאנוטובאני (Abanotubani), שבחלקו תת-קרקעי.

שוק בזרובה (Bazroba), לא הרחק מתחנת הרכבת המרכזית של טביליסי. עם אינספור דוכני אוכל, מסעדות עממיות, מעדניות צבעוניות ועוד.

מדרחוב שרדן (Sharden), מרכז הקניות המקומי. פועלים בו בתי קפה, ברים, מסעדות והמון בוטיקים וחנויות למזכרות. רחוב תוסס וחי, אסור להחמיץ.

גשר השלום (הגשר הירוק), החדש יחסית, שהפך לאחד מסמלי העיר.

העיר העתיקה (Old Town), אוסף רחובות וסמטאות על שטח לא גדול יחסית, פחות מקילומטר מרובע אחד, בלב טביליסי. זה המקום לבקר במתחמי מרחצאות, בשוק הפשפשים ובאטרקציות נוספות המאפיינות את העיר, לצד חוויית מסעדות מקומיות, בתי קפה וחנויות מקוריות.

מהיכן מגיע השפע הקולינרי הזה למטבח הגיאורגי? פשוט וישיר – מהאדמה ומהמסורת. האדמה מצמיחה הכל ובטעמים הטבעיים של פעם, שעדיין לא נגעו בהם ידי תאגידי המזון והחקלאות הגלובליים, שהופכים כל שדה, כל כרם ענבים וכל מטע למכונת מזומנים רווחית וחסרת נשמה; והמסורת? אותה תמצאו בכל בית, בכל מסעדה משפחתית, ובכל דוכן מזון בשווקים של טביליסי או בטומי. עיבוד השדות והמטעים, ההכנה והבישול נעשים פה בחיק המשפחה, עם מתכונים שעוברים בעל פה מסבתא לבת ומאב לבן, עם תערובות סודיות של תבלינים ורטבים שאיש לא יגלה לבן משפחה אחרת בעד כל ההון שבעולם.

הגיאורגים מבשלים כמו פעם: עם הרבה ירקות מקומיים, עם אגוזים הגדלים בכל פינה, עם בשרים המגיעים משטחי המרעה הטבעיים שלהם, המשתרעים ממרומי הרי הקווקז (בעונת הקיץ) ועד לעמקים הירוקים (בחורף). ואת הרוב הם עוטפים בבצקים העשויים מחיטה מקומית או מקמח תירס. למרבה הפלא, כך מתחבר המטבח הגיאורגי המסורתי והמשפחתי לטרנד העכשווי החם ביותר בקולינריה העולמית: Eating Local – לאכול מקומי.

במסעדות של גיאורגיה לא תמצאו דגים שהוצאו מהים באירלנד, הוטסו לעיבוד בסין, נארזו בווייטנאם וחזרו אליכם בתוך קרטונים שיוצרו בהודו. בגיאורגיה תאכלו את מה שגדל ומיוצר ממש בסביבה הקרובה: בשדה המקומי, מהעץ במטע של השכן, מהמחלבה הממוקמת בחדר האחורי של בית המגורים. ואגב, כמעט הכל פה אורגני. כמו שאמרנו, מכונות הרווח של התאגידים, עם חומרי הדישון המלאכותיים ואמצעי ההדברה – עדיין לא כאן.

אז מה אוכלים בגיאורגיה ולמה שווה כל כך לטוס לשם כדי לטעום?

הנה מילון מקוצר: לא לפי סדר הא'-ב', לא לפי סוגי בצקים או שיטות הכנה, אפילו לא לפי דרוג הטעמים האהובים. פשוט כדי להכיר את המטבח הגיאורגי על קצה המזלג – תרתי משמע:

חינקלי. כיסוני בצק ממולאים בגבינות, בשר, פטריות, תפוחי אדמה או ירקות. חינקלי הוא עניין גדול בגיאורגיה, ומסעדות רבות מגישות רק את המאכל הזה, בשלל צורות ואופני הכנה. טיפ: את החינקלי אוכלים לרוב בעזרת הידיים בלבד, וכדי שלא יטפטף עליכם – צריך לאחוז בו בצורה מיוחדת. איך עושים זאת נכון? פשוט מביטים בגיאורגים המיומנים בנשנוש המטעמים האלה.

חצ'פורי. מעטפת של בצק – מטוגנת או אפויה – הממולאת בגבינות מותכות מסוגים שונים. כמו כיסוני החינקלי המגוונים, גם החצ'פורי מגיעים בשלל אופני הגשה, עיצוב והכנה, ויש להם אפילו שמות: אימרולי, למשל, הוא עגול, כמו פיצה תפוחה, ממולא בגבינה וכשמגישים – פורסים אותו למשולשים; מגרולי הוא למעשה אימורלי  אבל בתוספת גבינה מעל; אצ'רולי נראה כמו סירה שמנמנה הפתוחה בחלקה העליון, ובנוסף לגבינה האפויה בתוכו תמצאו שם גם ביצת עין יפהפייה.

לוואשי. הלחם הגיאורגי המסורתי והעגול, שהוא טעים כל כך עד שתיירים רבים אורזים אותו היטב כשהוא טרי וטסים אתו בחזרה הביתה.

 

לוביואני. מאפה בצק במילוי שעועית ירוקה.

בדריג'אני. חצילים ממולאים בממרח העשוי אגוזים ורימונים.

חרצ'ו. מרק בשר מתובל היטב.

מז'אווה לוביו. תבשיל שעועית, בצל ועגבניות, שמבשלים בכלי חרס גדול ומגישים לשולחן באותו כלי.

צ'ורצ'חלה. ממתק אופייני לאזור הקווקז. עשוי מאגוזים, קורנפלור ומיץ ענבים, נראה כמו נקניק דק ומוצאים אותו תלוי בכל דוכן אוכל או קיוסק.

כאמור, מדובר בקצה המזלג או מפת השולחן, כי המגוון עצום ורב פי כמה. ועכשיו נשאלת רק השאלה החשובה מכל: היכן מוצאים את המטעמים הטובים, המקוריים והמוצלחים ביותר?

אכלו עם המקומיים. הטיפ הראשון למסעדה הנכונה תקף לגיאורגיה אבל גם לכל מדינה אחרת בעולם: אוכלים במקומות שבהם סועדים המקומיים. ממסעדת תיירים בכיכר המרכזית של העיר או מבית אוכל שבחזיתו ניצבים שלטים באנגלית עם תצלומי המנות – מומלץ לברוח. מצד שני – אם כלל אין תפריט אנגלית ואם במטבח עובדת עדיין הסבתא – זה כנראה המקום הנכון.

בקרו בשווקים. אם רוצים להגיע למעדנים המקוריים והטובים, כדאי להתחיל בשווקי הרחוב: בשוק המרכזי של טביליסי, בשוק של בטומי, באינספור שווקים כפריים ללא שם או כתובת, בדוכני רחוב בצדי הדרכים. אם המקומיים אוכלים – פשוט תצטרפו.

המלצות קולינריות למסעדות הכי טובות בטביליסי תוכלו למצוא פה: https://bit.ly/2kpwrfD

מחפשים אוכל כשר בגיאורגיה?

בתי חב"ד בטביליסי ובבטומי מספקים מזון כשר וארוחות שבת. בערים הגדולות פועלות גם כמה מסעדות כשרות: "דוד", "ירושלים", "מענדיס" ו"לחיים" בטביליסי, וסניף של "מענדיס" בבטומי.

המלצות השופינג הטובות בגיאורגיה. ולא תאמינו כמה מעט כל זה יעלה לכם

 

גיאורגיה למרבה השמחה, מספקת פתרונות נהדרים לשני הקהלים. בערים הגדולות – טביליסי, קותאיסי ובטומי, תמצאו רחובות נוצצים עמוסים וגדושים בסניפים של מותגים מוכרים, לצד קניוני ענק בעלי אופי מערבי לחלוטין, כמעט כמו בבית רק בזול יותר. לצדם, בשווקים, בעיירות ובכפרים, תמצאו נציגויות נכבדות של גיאורגיה המסורתית, עם אינספור יצרנים עצמאיים של יינות, גבינות, ריבות, מאפים, פריטי מלאכת יד וכלים מקוריים, וגם בוטיקים של אופנאים מוכשרים, שמנסים למשוך את תשומת לבם של הלקוחות המורגלים בשמות הגדולים של האופנה העולמית.

טביליסי: שווקים, קניונים ומרכזי קניות

כמו שתל-אביב היא בירת השופינג של ישראל, לונדון עושה את זה לבריטניה וניו-יורק ללונדון – כך טביליסי היא מוקד הקניות של גיאורגיה, עם רחובות עמוסים בבוטיקים מקומיים וחנויות של מותגים, עם קניונים וכמובן שווקים. ותזכרו – הכל הרבה יותר זול!

היכן מתחילים? נסו את אלה:

קניון מגלין (Maegalin), קניון נוצץ ונחשב בטביליסי, עם כמאה חנויות לאופנה, צעצועים, מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, כלי בית, וכמובן אופנה והנעלה. יש גם מסעדות ובתי קפה.

סנטרל (Tbilisi Central), מרכז קניות גדול הממוקם באזור תחנת הרכבת המרכזית של העיר. מגוון החנויות והמוצרים גדול, וזהו מקום נהדר לשוטט בו, לחוש ולגעת, וגם ליהנות מהמסעדות ומבתי הקפה.

 

קניון איסט פוינט (East Point ) – ממוקם בפרברי ורקטילי (חצי שעה ממרכז העיר), למעלה מ- 150 רשתות בגדים, נעליים וכלי בית. בקניון אזור משחקים גדול שנבנה במיוחד לילדים, מסלולי באולינג ורשת בתי קולנוע.

קנין גלריה טבילסי – קניון יוקרתי בלב שדרת הקניות רוסטוואלי, במרכז הקניות מגוון חנויות מותגים בינלאומיים – קלווין קליין , ניו – יורקר, ליוויס ועוד. בקניון קומת אוכל עשירה עם רשתות של אוכל מהיר המוכרות בכל העולם.

קניון מרני (Merani) – גלריית קניות עשירה בגודל בוטיק הממוקמת בלב טביליסי , ניתן למצוא שם מותגי אופנה, נעליים, קוסמטיקה וכלי בית. מלבד הקניות ניתן גם להנות מקפה ומאפה ואפילו פיצה במרפסת השמש של המקום.

שוק הפשפשים. ממוקם בלב העיר, ומתקיים בסופי השבוע, בימים שבת וראשון. מה מוכרים כאן? הכל, מעתיקות ופריטי יד שנייה של אופנה וכלי בית, ועד חפצי וינטג'. מתחם נהדר, לא להחמיץ.

טביליסי מול (Tbilisi Mall), קניון גדול בפרברי העיר, עם שלל מותגים בהם זארה, מנגו, ברשקה, מסימו דוטי, פול אנד בר, קולומביה, גאפ, אלדו, סטרדיווריוס, סוורובסקי, ניו יורקר, נייקי, פומה, קלארקס, לקוסט ועוד.

מחוץ לקניונים, תמצאו חנויות מותג נחשבות באזור כיכר החירות ובשדרות רוסטאוולי (Rustaveli). למשל: ברברי, בושרון ז'נבה, פרנקו פונטנה, ורסצ'ה, קרטייה וסברובסקי.

אבל מעניין הרבה יותר להגיע לבוטיקים ולסדנאות של המעצבים הגיאורגים המעודכנים. שמות כמו Avtandil Tskvitinidze או Tamuna Ingorokva וגם Anouki ו-Aka Nanitashvili מככבים בחנויות מקומיות רבות ושווה להתעניין ולנסות

יין בגיאורגיה הוא עניין רציני וחשוב, לפחות, ואולי אפילו יותר מאשר אוכל. היין (לצד כמה משקאות אלכוהוליים נוספים) שזור בתרבות הגיאורגית זה אלפי שנים, והקשר בין המשקה לאנשים עמוק ומיוחד.

הכנת יין בגיאורגיה היא קודם כל עניין משפחתי. בכפרים שבעמקי דרום ומזרח הקווקז ההררי מטפחת כמעט כל משפחה כרם ענבים משלה. 500 זנים אמרנו? כ-40 מהם משמשים להפקת יין בכמויות מסחריות, ביקבים הגדולים במדינה, אבל מאות זנים אחרים נחשבים למקומיים, לייחודיים ולמיוחדים, כאלה שגדלים באותן חלקות משפחתיות קטנות. וזו אולי ההמלצה הטובה ביותר לחובבי יין שיוצאים לגיאורגיה: עצרו לטעום ולהתרשם. במאה ה-21, כשברוב חלקי העולם כמעט כל מסורת נארזת לפורמט תעשייתי-ממוסחר, בגיאורגיה נשמרת תעשיית יין ביתית-מקומית-מקורית, שלא תמצאו במקומות אחרים.

אגב, וכי להשוות לתעשיית היין שלנו, בישראל: בגיאורגיה נטועים כרמים על שטח של כחצי מיליון דונם, כמעט פי עשרה מאשר בישראל. ביקבים ה"רשמיים" במדינה מייצרים למעלה מ-60 מיליון ליטר יין בשנה והצריכה הממוצעת לנפש עולה על 100 ליטר בשנה לאדם בוגר, פי עשרה מאשר בישראל. ועוד נתון מעניין: החלוקה בין יינות אדומים ללבנים היא כמעט שווה, וכל "צבע" מחזיק כ-50% מהייצור המקומי.

כדים במקום חביות

תעשיית היין הגיאורגית מיוחדת לא רק במאות הזנים המקומיים של ענבים, אלא גם בשיטות הכנת היין. אנחנו הרי יודעים שתהליך הפקת היין מתחיל במכלי תסיסה העשויים בדרך כלל מנירוסטה וממשיך לחביות עץ שם הוא מאוחסן לצורך יישון רב-שנים, במרתפים אפלוליים וצוננים. אבל בגיאורגיה, חלק מהיקבים עדיין עושים את זה אחרת. במקום חביות הם משתמשים בכדי חרס (אמפורות – בלשון מקצועית), ובמקום אחסון במרתפים – הם משקיעים את הכדים באדמה.

 

הכדים הללו, חלקם ענקיים ממש, המכילים מאות ואפילו אלפי ליטרים, מיוצרים גם כיום בשיטות עתיקות, מחמר מקומי המיובש בשמש. חרס הכדים מצופה בדונג דבורים, שהוא בעל תכונות אנטיספטיות המונעות באופן טבעי וללא שימוש בחומרי הדברה את התפתחותם של חיידקים ועובשים לא רצויים ביין. הדונג גם מאפשר לאטום את הכד. ברור, שטעמי היין המסורתי האלה שונים למדי מהטעמים שאליהם אנחנו רגילים, אבל זאת בדיוק הסיבה שכל חובב יין חייב לבקר ביקבים של גיאורגיה: ככה עשו זאת פעם, בשחר ההיסטוריה. אלו טעמי היין שהכירו בתקופת התנ"ך.

 

אגב, אם תרצו לראות פה בישראל איך עושים את זה, תוכלו לקפוץ ליקב קדמא השוכן בכפר אוריה שבשפלת יהודה. שם, בכדי חרס ענקיים שיובאו מגיאורגיה, מייצרים יינות מקוריים, באותן שיטות הנהוגות זה אלפי שנים בהרי הקווקז.

ספראווי, רקאציטלי וקיסי

תשאלו כל ישראלי אילו זני ענבים הוא מכיר, והוא ידקלם מיד מרלו, קברנה ושרדונה. אבל בגיאורגיה השמות שונים. כאמור, למעלה מ-500 זנים נספרו בכרמים המקומיים, אבל הנפוצים שבהם הם הספראווי האדום, ושני הלבנים – רקאציטלי וקיסי. ככלל, טעמם של היינות הגיאורגיים המסורתיים שונה מטעמי היין שאנחנו מכירים כאן, בישראל. זה נובע הן מזני הענבים, הן מהטרואר – אזור הגידול, והן משיטות ההכנה. הטיפ הטוב ביותר שניתן להציע כדי להתרגל לטעמים המקומיים הוא לשתות במהלך ארוחה מקומית. מיד יתברר לכם, שטעמי היין פשוט משתלבים נהדר עם טעמי האוכל המקומי-מסורתי.

ברוכים הבאים לחבל קאחטי

אם רוצים להכיר ממש מקרוב את היין הגיאורגי ולהגיע לאזור שהכי מזוהה עם התעשייה העתיקה הזאת, חייבים לבקר בחבל קאחטי (Kakheti). הוא משתרע על שטח של יותר מ-11,000 קמ"ר במזרח המדינה, בערך בין עיר הבירה טביליסי (המרוחקת ממרכז החבל בערך שלוש שעות נסיעה) לבין הגבולות עם רוסיה ואזרבייג'אן.

 

זהו אזור הררי עשיר במשקעים ומוגן היטב מפגעי רוחות ומזג אוויר קשה, ועל כן נחשב למשובח במיוחד באיכות הענבים הגדלים בו. כרמים נטועים בו לאורך, לרוחב ובאלכסון, עד כי הסופר הצרפתי הנודע אלכסנדר דיומא, שביקר באזור, התלהב וקרא לו "הגן הגדול".

כרמים ויקבים נמצאים בקאחטי בכל פינה. נראה, שאין משפחה שאין לה יקב או שאינה מייצרת יין. מומלץ במיוחד לבקר בחבל בעונת הבציר, בספטמבר או באוקטובר. בבירת החבל, תלאווי (Telavi) אף נערך פסטיבל בציר מסורתי. היין, כמו שנהוג לומר, נשפך שם כמים. אולי אפילו יותר.

דף הבית

הטיולים החדשים

הטיולים לחו"ל

אודותינו

מקטעי השביל

ציוד מומלץ לטיולים

כל מה שרצית לדעת על דובאי