ים המלח הסיבות למליחות המים

תכולת המלח הגבוהה בים המלח, מה שהופך אותו לאחד מגופי המים המלוחים ביותר על פני כדור הארץ, נובעת משילוב של גורמים:

האידוי עולה על הזרימה: הסיבה העיקרית היא קצב האידוי הגבוה באזור, העולה על זרימת המים. ים המלח ממוקם באקלים מדברי עם תנאים חמים ויבשים כל השנה. זה מוביל לאידוי משמעותי, שמותיר אחריו מלחים ומינרלים שהומסו במים.

אין זרימה: ים המלח הוא אגם סופני, כלומר אין לו מוצא. נהרות ונחלים, כמו נהר הירדן, זורמים אליו, אך מים לא זורמים החוצה. הגדרה טבעית זו פירושה שמינרלים הנישאים לאגם על ידי נהרות זורמים מצטברים עם הזמן, מכיוון שרק מים מתאדים ומשאירים את המינרלים מאחור.

מאפיינים גיאולוגיים: ים המלח שוכן בבקעת הירדן, אזור בעל היסטוריה גיאולוגית ייחודית. במשך מיליוני שנים, העמק אסף מינרלים שנשטפו מההרים מסביב. הגובה הנמוך של ים המלח (נקודת היבשה הנמוכה ביותר על פני כדור הארץ) מאפשר לו ללכוד כמות גדולה של מי נגר המכילים מינרלים אלה.

דילול מים מתוקים מוגבל: עקב האקלים הצחיח והסטת מקורות המים במעלה הזרם (כגון נהר הירדן לשימוש חקלאי וביתי), ירדה זרימת המים המתוקים לים המלח באופן משמעותי. דילול מופחת זה מרכז עוד יותר את תכולת המלח והמינרלים.

הרכב הסלע והאדמה המקומיים: הסלעים והקרקע באזור ים המלח עשירים במינרלים, כולל הליט (מלח סלעים), אשלג ומינרלים אדים אחרים. מינרלים אלו מתמוססים בקלות במים ותורמים למליחות הגבוהה של הים.

גורמים אלה יחד הביאו לכך שמליחות ים המלח הגיעה לרמות של כ-34%, שהם כמעט פי עשרה מלוחים מהאוקיינוס. מליחות קיצונית זו יוצרת סביבה בה מעט אורגניזמים יכולים לשרוד, ומכאן השם "ים המלח".