ים המלח ההיווצרות

היווצרות ים המלח היא תוצאה של תהליכים גיאולוגיים מורכבים שהתרחשו במשך מיליוני שנים. ישנן שתי השערות עיקריות לגבי מקור הגובה הנמוך שלה:

תיאוריית אזור הבקע: ההשערה הישנה יותר מציעה כי ים המלח נמצא באזור בקע אמיתי, הרחבה של בקע הים האדום, או אפילו של עמק הבקע הגדול של מזרח אפריקה.

תיאוריית  ההיווצרות   צעד-על-אי-רציפות: השערה עדכנית יותר מציעה כי אגן ים המלח הוא תוצאה של אי-רציפות "צעד מעל" לאורך התמרת ים המלח, שיצרה הרחבה של הקרום המוביל לשקיעתו.

במהלך הפליוקן המאוחר עד הפלייסטוקן הקדום, לפני כ-3.7 מיליון שנים, האזור הידוע כיום כעמק נהר הירדן, ים המלח וצפון ואדי ערבה הוצף במימי הים התיכון, ויצר את לגונת סדום. לגונה זו הייתה מחוברת לים דרך מה שהוא כיום עמק יזרעאל.

בלגונת סדום שקעו אדים, המורכבים בעיקר ממלח סלע, שהגיעו לעובי של כ-2.3 ק"מ על רצפת האגן הישנה, באזור הר סדום של היום.

לפני כשני מיליון שנה עלתה האדמה בין בקעת הירדן לים התיכון, ומנעה מהאוקיינוס להציף את האזור, ובכך הפכה את הלגונה הארוכה לאגם ללא חוף. זה הוליד את אגם אמורה, ואחריו אגם ליסן, ובסופו של דבר ים המלח.