האם שנות החיים שלנו ידועים ? האם לנו יש שליטה עליהם ? מרחוק ומקרוב הייתי עד לסיפורה של אורנה , הייתי חלק מחייה ומצאתי לנכון לכתוב אותו דרך עיניה .

דמותה הצנומה והשברירי וחיוכה השובה , לא הסגירו את מחשבותיה , תחושותיה
ידעתי, את מחשבותיה , היא משאירה ללילות הארוכים , לילות של כאב ארוך ומתמשך, כאב שרק המורפיום והמריחואנה מקלים ולו רק במעט על סבלה , או אז היא מתירה רסן למחשבותיה .
עיניה נעצמות ובמחשבותיה , היא ואתה כמו בימים עברו , חורשים את הארץ לאורכה ורוחבה , מחזיקים יד ביד כשני מתבגרים החווים לראשונה אהבה .
היא ידעה את דבר היותך נשוי , ובכל זאת חייה נכרכו סביב חייך, ומחול החיים סבב סביב ציר הביקורים והפגישות שנפגשתם.
מעולם לא הפצירה ודרשה יותר ממה שהסכמת לתת , הסתפקה להיות הצלע השלישית במערכת יחסים אשר אתה התוותה את דרכה . בהתחלה הדבר היה זר לה , אך עם הזמן היא חיבקה ואימצה אותך לליבה , והתמסרה כל כולה אליך לגבר של חייה ,לאהבתה היחידה , אלייך .
. משפחתה הקצתה אותה מחמת המיאוס
עתה לראשונה היא רצתה להתקשר אלייך ,הגעגועים שברו את ליבה המיוסר, כל שרצתה לומר לך עד כמה ברגעים אלו אתה חסר ….
היו לילות שבדמיונה ראתה אותך מגיח מתוך האפילה ובידך זר שושנים אדומות .
ובחיוכך הכובש משכיח ולו רק לרגע את הזיכרון המקנן על עצם היותה כאן בבית החולים.
חלומות אלו נעלמו והתנדפו כאבק הדרכים אשר בתמונות שהעלית לפייס בוק .
דמעותיה זולגות ללא קול , חוסר האונים משתק כל רצון להיאחז בחיים . כמה רצתה אותך כאן לצידה ברגעיה ובנשימותיה האחרונות .
חג החנוכה מתקרב , היא חשבה על הנרות , ובציניות הבינה שחייה כפתיל הנר, קצובים הם . רק הבוקר הודיעו לה שהמחלה התפשטה ואכלה כל חלקה טובה בגופה . וכל שנותר לה , לספור את הימים ……היא הדליקה נר ראשון של חנוכה , לקחה עט ונייר ובכוחות לא לה כתבה את השורות הבאות .
אהובי
תודה על כל האהבה שהענקת לי , על תשומת הלב ,הטיולים ,הלילות הקסומים , וחדוות הנעורים שנסכת בי . גם היום שאינך נמצא לידי ולציידי , אין לי כעס אליך , אני יודעת שאיש אוהב החיים אתה , וזכותך לחיות ולמצות כל רגע . תמשיך להיות מי ומה שאתה . אני סולחת לך .
שלך באהבה
אורנה
עתה נרגעה, הניחה לגופה לקרוס על המיטה , הפסיקה להילחם עם המחלה ועל חייה לא היה בשביל מי ומה .
היא והנר סיימו את פתיל חייהם …..